האגר ארץ
  1. הקרנות
  2. על הסרט
  3. הדמויות
  4. ההפקה
  5. גלריה
  6. עיתונות
  7. הבמאי
  8. קרדיטים
להקרנות ולכרטיסים

סרט מאת שמואל ברו

שרה ויצחק יושבים בין בני הכפר
סרט מאת שמואל ברו 2026

האגר ארץ

אפוס על פני שתי יבשות. משפחה אחת, מסע רגלי דרך סודן, והשאלה מהו בית.

94 דקותעברית · ערבית · אמהריתאתיופיה · ישראל
להקרנות ולכרטיסים
פסטיבל חיפה 2026הסרט הישראלי הטוב ביותר
פסטיבל חיפה 2026פרס ההישג האמנותי לצילום
טרום בכורה ושיח

הקרנות ברחבי הארץ

אחרי כל הקרנה יתקיים שיח עם הבמאי שמואל ברו. הכרטיסים נמכרים באתרי בתי הקולנוע.

    שרה ביער, פונה בתחינה
    על הסרט

    בין האדמה לארץ

    שנות ה-70 המאוחרות, בצל ההפיכה הצבאית והכאוס באתיופיה. יהודי הכפר גונדרוצ'מריאם מתארגנים ליציאה למסע רגלי מסוכן דרך סודן, בדרך לארץ ישראל.

    יצחק (58), איכר עצמאי ובעל משק מצליח, מסרב להתנתק מהאדמה והיבול שבנה בעמל רב ולצאת אל הלא נודע. עמדתו מובילה לעימות חריף עם אשתו שרה (45), הנחושה לצאת לדרך עם שלושת ילדיהם. אירועים בלתי צפויים מאלצים את יצחק לשנות את החלטתו: הוא שולח את שרה והילדים למסע המסוכן לסודן, ונשאר מאחור לטפל באדמתו.

    כך מתחילה סאגה משפחתית קורעת לב, הנעה בין הכמיהה לציון לבין הזיקה העמוקה לאדמה ולאלה שנשארו מאחור.

    בני הקהילה בגלימות לבנות מתכנסים תחת עץ השיטה
    ሀገር האגר ארץ

    סיפורה של קהילה, בין האדמה שעליה בנתה את חייה לבין הארץ שאליה חלמה להגיע במשך דורות.

    הדמויות

    משפחה אחת, שתי דרכים

    יצחק
    האב

    יצחק

    בן 58, איכר עצמאי. מסרב להיפרד מהמשק המצליח שבנה בעמל רב.

    שרה
    האם

    שרה

    בת 45, אם לשלושה. נחושה לצאת לדרך עם ילדיה, אל הארץ שחלמו עליה דורות.

    אדיסיי
    הבן

    אדיסיי

    בנם של יצחק ושרה, שגויס לצבא האתיופי.

    צוות הצילום עם בום ומצלמה בין האוהלים בסט מחנה הפליטים, וניצבים בבגדי התקופה סביב מדורה
    מאחורי הקלעים

    שחזור קרוב מדי למקור

    מחנה הפליטים בסודן שוחזר בלב נס ציונה. השחזור היה נאמן כל כך למציאות ולטראומה, שחלק מהניצבים לא היו מסוגלים להיכנס לאוהלים המדמים את המחנה.

    שיתוף פעולה ישראלי-אתיופי יוצא דופן, עם עשרות שחקנים ואנשי צוות משתי המדינות. הסרט צולם באתיופיה ובישראל מול אתגרים רבים, בצל מגפת הקורונה ומלחמות האזרחים באתיופיה.

    צלם עם מצלמה על הכתף מצלם חיבוק בין שני שחקנים מול אוהל במחנה
    ניצבים בבגדי התקופה עומדים בארגז של משאית דודג׳ ישנה בסט המחנה
    צלם מצלם עשרות ניצבים בגלימות לבנות לצד שחקנים במדי צבא סודן
    אנשי צוות וניצבים, ביניהם ילדים, צופים בצילומים ליד מוניטור בסט

    צילומי סט: נתי ברו

    שנות צילום2017–2023

    חלק מעבודה של כמעט עשור, מהפיתוח ועד המסך.

    עונת הצילומיםיולי–אוגוסט

    באתיופיה, בשיא עונת הגשמים: גשמי זלעפות ליליים, מרבדי טל בבקרים, מפלים שוצפים ואור טבעי.

    ניצבים על הסט600+

    הכי הרבה ניצבים שהיו אי פעם בקולנוע הישראלי, כולם אמיתיים, בלי הכפלה דיגיטלית. רבים מהם בני הקהילה, שצעדו בעצמם במסע ההיסטורי.

    הבמאי והתסריטאי שמואל ברו
    הבמאי והתסריטאי

    שמואל ברו

    ברו נולד ב-1975 בגונדרוצ'מריאם שליד גונדר, הכפר שממנו יוצאים גיבורי הסרט. ב-1984, בגיל שמונה, עלה לישראל ברגל דרך סודן. סרטו העלילתי הראשון, "זרובבל", זכה ב-2008 בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה ובפרס חבר השופטים בפסטיבל טאורמינה באיטליה, ומאז הוא ממשיך לעסוק ביצירותיו בזהות ובסיפורה של יהדות אתיופיה.

    ב-2024 יצר את הסרט התיעודי "מנהיגות בצל" (כאן 11) על הפעילים האתיופים שסייעו למוסד במסגרת מבצע משה. ב"האגר" הוא חוזר אל אותו עולם מזווית אחרת לחלוטין: סרט עלילתי רחב יריעה שמתרחש באתיופיה של שנות ה-70. עם הזכייה ב"האגר" בפסטיבל חיפה הוא מצטרף לרשימה קצרה מאוד: אחד מלא יותר משלושה במאים בתולדות הקולנוע הישראלי שסרטיהם זכו פעמיים בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל בינלאומי בישראל.

    צילום: נתי ברו
    קרדיטים
    בימוי ותסריט
    שמואל ברו
    הפקה
    גיל רועה, שמואל ברו, נורית ברו · זדפילמס וליו הפקות
    עוזרת במאי
    נורית ברו
    שחקנים
    דמוז גושמה, יאבסירה טקלו גבריי, מסרת היות, יובל סגל, רות אסרסאי, אבינו ברו, מתיאס ביוהו, צ'אנלאוו דנ'אוו ז"ל
    צילום
    איציק פורטל, אורי אקרמן, רן אביעד, יורם מילוא
    עריכה
    יונתן אמיר, יצחק צחייק, אמיר סטולר
    מוזיקה
    דידי ארז
    עיצוב פסקול
    נתי זיינדשאט
    ארץ צילום
    ישראל ואתיופיה
    שפות
    עברית, ערבית, אמהרית · כתוביות בעברית
    משך
    94 דקות